תנ"ך על הפרק - תהילים קז - אבן עזרא

תנ"ך על הפרק

תהילים קז

674 / 929
היום

הפרק

הֹד֣וּ לַיהוָ֣ה כִּי־ט֑וֹב כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם חַסְדּֽוֹ׃יֹ֭אמְרוּ גְּאוּלֵ֣י יְהוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר גְּ֝אָלָ֗ם מִיַּד־צָֽר׃וּֽמֵאֲרָצ֗וֹת קִ֫בְּצָ֥ם מִמִּזְרָ֥ח וּמִֽמַּעֲרָ֑ב מִצָּפ֥וֹן וּמִיָּֽם׃תָּע֣וּ בַ֭מִּדְבָּר בִּישִׁימ֣וֹן דָּ֑רֶךְ עִ֥יר מ֝וֹשָׁ֗ב לֹ֣א מָצָֽאוּ׃רְעֵבִ֥ים גַּם־צְמֵאִ֑ים נַ֝פְשָׁ֗ם בָּהֶ֥ם תִּתְעַטָּֽף׃וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֽוּקוֹתֵיהֶ֗ם יַצִּילֵֽם׃וַ֭יַּֽדְרִיכֵם בְּדֶ֣רֶךְ יְשָׁרָ֑ה לָ֝לֶ֗כֶת אֶל־עִ֥יר מוֹשָֽׁב׃יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃כִּי־הִ֭שְׂבִּיעַ נֶ֣פֶשׁ שֹׁקֵקָ֑ה וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָה מִלֵּא־טֽוֹב׃יֹ֭שְׁבֵי חֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת אֲסִירֵ֖י עֳנִ֣י וּבַרְזֶֽל׃כִּֽי־הִמְר֥וּ אִמְרֵי־אֵ֑ל וַעֲצַ֖ת עֶלְי֣וֹן נָאָֽצוּ׃וַיַּכְנַ֣ע בֶּעָמָ֣ל לִבָּ֑ם כָּ֝שְׁל֗וּ וְאֵ֣ין עֹזֵֽר׃וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃יֽ֭וֹצִיאֵם מֵחֹ֣שֶׁךְ וְצַלְמָ֑וֶת וּמוֹסְר֖וֹתֵיהֶ֣ם יְנַתֵּֽק׃יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃כִּֽי־שִׁ֭בַּר דַּלְת֣וֹת נְחֹ֑שֶׁת וּבְרִיחֵ֖י בַרְזֶ֣ל גִּדֵּֽעַ׃אֱ֭וִלִים מִדֶּ֣רֶךְ פִּשְׁעָ֑ם וּֽ֝מֵעֲוֺֽנֹתֵיהֶ֗ם יִתְעַנּֽוּ׃כָּל־אֹ֭כֶל תְּתַעֵ֣ב נַפְשָׁ֑ם וַ֝יַּגִּ֗יעוּ עַד־שַׁ֥עֲרֵי מָֽוֶת׃וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם׃יִשְׁלַ֣ח דְּ֭בָרוֹ וְיִרְפָּאֵ֑ם וִֽ֝ימַלֵּ֗ט מִשְּׁחִיתוֹתָֽם׃׆ יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃׆ וְ֭יִזְבְּחוּ זִבְחֵ֣י תוֹדָ֑ה וִֽיסַפְּר֖וּ מַעֲשָׂ֣יו בְּרִנָּֽה׃׆ יוֹרְדֵ֣י הַ֭יָּם בָּאֳנִיּ֑וֹת עֹשֵׂ֥י מְ֝לָאכָ֗ה בְּמַ֣יִם רַבִּֽים׃׆ הֵ֣מָּה רָ֭אוּ מַעֲשֵׂ֣י יְהוָ֑ה וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו בִּמְצוּלָֽה׃׆ וַיֹּ֗אמֶר וַֽ֭יַּעֲמֵד ר֣וּחַ סְעָרָ֑ה וַתְּרוֹמֵ֥ם גַּלָּֽיו׃׆ יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג׃יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל־חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע׃וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם׃יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם׃וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי־יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל־מְח֥וֹז חֶפְצָֽם׃יוֹד֣וּ לַיהוָ֣ה חַסְדּ֑וֹ וְ֝נִפְלְאוֹתָ֗יו לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃וִֽ֭ירֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֝֗יִם לְצִמָּאֽוֹן׃אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵ֝רָעַ֗ת יֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבֽוּאָה׃וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃׆ שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃מִי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
הודו לה' - יאמרו גאולי ה' - אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.יאמרו גאולי ה' - אמרו חכמים ז"ל: ארבעה צריכין להודות והם הנזכרים במזמור ומלת הודו לה' יאמרו אותו הגאולים, על כן אחריו יאמרו: מיד צר, כמו: צר ומצוק בצר לי.ומארצות - הזכיר מזרח ומערב כי כן היישוב מן הקצה אל הקצה.והזכיר מצפון – כי שם כל היישוב ולא הזכיר דרום בעבור חום השמש אין שם יישוב בראיות גמורות. וטעם ומים - יורדי הים, כי היורד כתוב מהארבעה הנזכרים וכן הוא מזכיר יורדי הים ואחר כן כתוב: יודו לה' חסדו. ויש אומרים: פעול. יאמרו גאולי ה' - הוא אשר גאלם מיד צר. והודו לה' – דברי המשורר לארבעה הנזכרים.תעו דרך - דבק עם תעו והם גאולי השם יספר אשר קרה להם.ישימון - פירשתיו.רעבים - בכלות צדה עשו, כאשר קרה הגר, ותלך ותתע ויכלו המים. תתעטף - כמו: העטופים ברעב.ויצעקו - אמר: יצילם, כמו: להציל לו מרעתו:וידריכם - הפך תעו. אל עיר מושב - כנגד העליון הכתוב למעלה, עיר מושב לא מצאו.יודו - מלת יודו בעבור שנית וכן הוא ויודו נפלאותיו.כי השביע - על המים ארץ לא שבעה מים וזה הוא חסד השם, ועתה שב להזכיר השבויים.יושבי - כי רובם בבית הבור וברזל, כמו: ענו בכבל רגלו ברזל.כי - הנה הראה כי רובי השבויים לייסרם בעבור עונותיהם. ומלת המרו – או מרו קרובה בטעם. וככה נאצו – מהקל או נאץ ניאץ הכבד ואמרי - אליהם פיקודי הלב, שהשם נטעם בלב כל מדבר.ויכנע בעמל - שאדוניהם יעבדו בהם בפרך ואין עוזר לפדותם.ויצעקו - הזכיר יושיעם, בעבור היותם ביד שונאיהם כמו: ויושע ה'.יוציאם מחשך - הכתוב למעלה. ינתק - כנגד אסירי עני וברזל.יודו - טעם לבני אדם שילמדו.כי - תכן עלילות שברחו ממדינה דלתיה נחושת כאילו נשברו, ועתה יזכיר החולים.אוילים - גם הזכיר כי החולי בעבור פשע ותוכחות על עון, וכן בדברי אליהוא. וטעם אוילים – אפילו הם חכמים הם נחשבו אוילים בעבור פשעם.ומלת מדרך - מושכת עצמה ואחרת עמה וככה הוא ומדרך עונותיהם יתענו.כל, שערי מות - הקבר, כי בהסגר שעריו לא יראו אור.ויזעקו - הזכיר זה המשורר, כי אשר תעו במדבר לא יועילם יודעי הדרכים ולא המנחשים, רק בצעקת השם הוא לבדו יכול להצילם. וכן האסורים לא יוכלו כל אנשי העולם עד עת שגזר השם. וככה החולים לא יוכלו כל הרופאים להועילם, רק השם לבדו. וכן המלחים וחובלי הים וכל חכמתם תתבלע.ישלח דברו - שיגזור ומיד יתרפא לא על ידי משקה ומעשה בן אדם, וימלט אותם משחיתותם, מגזרת השחתה, או מן כרה שחת, כנגד שערי שאול.יודו - גם אלה חייבים להודות.ויזבחו - וחייבים לזבוח כי התועה והשבוי הוא בריא בגופו והחולה קרוב ממת, ועתה יזכיר הכת הרביעית.יורדי - כל הולך אל הים יורד הוא.המה - כי רגע אחד יחריד הים ומיד ישביחנו כרצונו.וי"ו גליו. שב אל הים יורדי הים.יעלו - הגלים, או יורדי הים.יחוגו - כי מזעף הים אין בהם כח לעמוד בספינה או לשבת. תתבלע - תתכסה לא תראה, כאילו לא היתה להם חכמה במלאכת המים.ויצעק - אמר: יוציאם, כי הם בים וזאת כל שאלתם. אמר רבי יהודה בן בלעם: היה ראוי להיות תחת יקם ישב. והנכון בעיני: כי בתחלה אמר ויעמד רוח סערה ועתה יקם סערה בלא רוח, אז תהיה לדממה. ויחשו גליהם - גלי הים הפך תרומם גליו ובעבור כי הגלים ישאו קול, על כן דרך משל לדממה ויחשו.וישמחו - יורדי הים. כי ישתוקו - הגלים. אל מחוז - כמו גבול וכמוהו: לא חזו ימיו, פירושו: לא גבלו ימיו. והטעם: לא ישיגו לדעת סוף ימיו.יודו, חסדו - שהצילם.ונפלאותיו – במצולה.וירוממוהו - הוסיף להזכיר בעבור שרוב בני אדם לא ראו הים.ישם - שב המשורר להזכיר גבורת השם כאילו עושה דבר והפך הדבר כפי חכמתו, והשלים להזכיר הים ושב להזכיר הנהרות ההולכים אליו. וטעם למדבר – ארץ ציה. ומוצאי מים - הם המעיינים.ארץ - שהיתה סמוכה אל הנהר ואל המעיינות שבה. למלחה – שלא תזרע ולא תצמיח. הזכיר הסבה שיעשה השם כי לא לחנם הוא עוש, כי מרעת יושבי בה.ישם - והפך הדבר ישם מדבר לאגם מים.ויושב, רעבים - שכלכלם בארץ ציה.ויזרעו פרי תבואה - הפך ארץ פרי למלחה.ויברכם - אחר היותם רעבים.וימעטו - עד עתה הזכיר שיחרים מדינות ויושיב שממות ועתה יספר כי הוא מוריש ומעשיר, ומצאנו בלשון הקדש שיזכירו הפעלים ולא יזכירו העצם, כי אם באחרונה כמו אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, ומי הוא זה? זה כוכב שדרך מיעקב ויותר מבואר: הביטו אליו ונהרו ופסוק אחר פירש סמיכת וי"ו אליו והוא זה עני קרא וככה זה וימעטו ומי הם הם הנדיבים הנזכרים אחר כן בפסוק השני, והנה הפך ויברכם וימעטו. מעוצר - רחם, כדרך כי עצר עצר ה' הפך וירבו ורעה הפך ויברכם, והנה רעה תחלואים בגוף ויגון בלב, גם וי"ו ויגון מושך אחרונית, כמו אודם פטדה וברקת, מעוצר ומרעה ומיגון.שופך, נדיבים - הם הנכבדים, כמו: להושיבי עם נדיבים וכסא כבוד, על כן בוז הפך כבודם. ויתעם - שיסכל דעתם.וישגב - הנה האביון במשגב. וישם כצאן - הפועל הוא האביון, כמו ישימו בנים.יראו - בעבור כי רובי האדם ידינם השם כמעשיהם בעולם הזה, על כן ישמחו הישרים כי בעבור היותם ישרים הם בשמחה ולא ידאגו או יפחדו שתבא עליהם צרה כזאת שבאה על הנדיבים ויקוו טובה שתבא אליהם כשאר האביונים. וטעם כל עולה – כל אנשי עולה יקפצו פיהם כי אין להם תשובה בראותם זה.מי, וישמר אלה - שישים בלבו אלה הדברים כדרך: שמר תם וראה ישר. ויתבוננו - הנבונים חסדי ה', כמו: והתבונן נפלאות אל. ור' משה אמר: כי חסדי השם יהיו מתבוננים.

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך